רציונל פדגוגי
יפעת גרשונוביץ - מדריכה ארצית לחינוך מיני חברתי בחינוך המיוחד ואוסנת חאיק- רכזת תקשוב מת"י פ"ת.
החינוך למיניות בריאה הינו תהליך ארוך ומתמשך והוא לא מפגש חד פעמי. המעבר מילדות לבגרות, גם אצל תלמידי החינוך המיוחד, כולל שינויים פיזיולוגיים והתמודדויות עם תכנים וצרכים רגשיים.
תלמידי החינוך המיוחד זקוקים לתיווך, התאמה והנגשת המידע והגירויים להם הם חשופים, על מנת לגבש מיניות בריאה וקשרים חברתיים מותאמים מיטביים ומוגנים.
ההשקפה החינוכית בתחום החינוך מיני, יסודה בתפיסה רחבה של מיניות האדם, כאשר "מיניות" פירושה מימד באישיות ולא רק יכולתו של האדם להגיב תגובה ארוטית" (מסטרס, ג'ונסון וקולודני, 1987)
חינוך למיניות בריאה הינו תהליך גלוי או נסתר, פורמלי או בלתי-פורמלי, מתוכנן או מזדמן, אשר אותו עובר הילד בשלבי חייו השונים בבית, בבית הספר ובחברה. ההתפתחות המינית מתרחשת באופן טבעי וכתוצאה מחשיפה לסביבה. כמערכת חינוך עלינו להחליט האם לקחת בה חלק, או להשאיר אותה להשפעה הספונטנית של הסביבה. (כישורי חיים - כישורים, נושאים התפתחותיים ומניעתיים. בהוצאת משרד החינוך. ירושלים: תשנ"ו)
מיניות האדם כוללת את הידע, האמונות, העמדות, הערכים וההתנהגויות המיניות של הפרט. הממדים השונים של מיניות האדם כוללים: אנטומיה, פיזיולוגיה וביוכימיה של מערכת התגובה המינית, זהות, נטייה, תפקיד ואישיות, מחשבות, רגשות ויחסים. ביטוי המיניות מושפע מגורמים ערכיים, מוסריים, רוחניים ותרבותיים. (Siecuss Report, 1996).
ארגון הבריאות של האו"ם קבע ב 1975 כי זכויות מיניות הן חלק מזכויות היסוד של הפרט:
-
הזכות ליהנות ולשלוט על המיניות תוך התאמה בין עמדות אישיות ועמדות החברה
-
הזכות להיות חופשי ממידע לא נכון, מיתוסים, אמונות טפלות או פקטורים אחרים המערבים את התגובה המינית
-
הזכות להקלה על בעיות אורגניות הפוגעות ומעכבות מיניות
-
הזכות להיות משוחרר מניצול מיני, אפליה מינית ודיכוי מיני.