העבודות עוסקות במצבים רגשיים של הנפש ובזיכרון אישי לצד זיכרון קולקטיבי וחושפים סערה פנימית. שרית מרבה לצייר דמויות שכאילו נלקחו מתיאטרון הנפש כמו ליצנים, רקדניות, מלכות, ילדות, נשים, בובות ודמויות שבריריות וליריות. בחלק מהתמונות היא מתארת את הילדה שכדי לשרוד נחבאה מאחורי מסיכה או תחפושת. בתמונות אחרות יש שימוש בקישוטים, בעלי חיים ועוד... בעבודותיה היא יוצרת מעברים מהמודע לתת מודע וחזרה.

שרית מתחברת באמצעות היצירה לילדה שבתוכה שעברה ילדות בצל הטראומה שעברה האם, מעין יתמות רגשית כמו הרבה מבני ובנות הדור השני שגדלו עם הורים חזקים ששרדו אך לא הצליחו לתפקד רגשית כהורים. תהליך הריפוי באמצעות האומנות מעסיק אותה עד היום ובאמצעותו היא עושה עבודה פנימית שגורמת לנו כצופים להזדהות ומתייחסת לקשיים הרגשיים מהילדות. דמויות האם והבת מתערבבות, לא ברור מי האמא ומי הילדה. היצירה נעשית מהבטן, בצורה אקספרסיבית ומלאת עוצמה.

העבודות של שרית לילה האס אולי אינן יכולות להיקרא שמחות, הן מהדהדות את חוויות העבר, וחושפות את הכאב אך במקביל מקרינות יצירתיות, שמחת חיים, תנועה ודרמה, ומהוות מקור השראה לצופה.