דווקא עכשיו, דווקא כאן על הרקע התקופה המורכבת בחרנו לחזור הביתה ולהציג תערוכה מתפתחת עם יוצרות ויוצרים במעגלי ההשפעה של המתי"א. התערוכה מורכבת מיצירות תלמידים בבית הספר חיים חפר, בהנחיית המורה לאומנות אניה ליסצ'וק וכן עבודות של מדריכות וגננות שילוב במתי"א שנעשו באו פן דיגיטלי וידני.
הפירוש המילוני של המילה "בית" הוא "מקום למגורים", אבל באופן סמלי יותר הוא גם מתייחס למקום שמרגישים בו בנוח, בנינוחות, כלומר: מרגישים בו בבית. מה הקשר בין המרחב החיצוני (המבנה) לבין המרחב הפנימי (הנפש)? באיזה אופן הבית הפיזי מסמל את הנפשי והפנימי? ומהו הבית הפנימי שלנו?
הבית הוא מקום פיזי ומטאפורי מהותי. מהו הקשר שנוצר בינינו לבית שלנו? מה אנו מביאים לתוכו ואיזה זהות ההוא יוצר עבורנו? ההיבטים הרגשיים יכולים להפוך את הבית ממבנה לחוויה. הבית אמור לספק תחושה של הגנה, הזנ ה, בטחון ונוחות, אך דווקא בתקופה זו בית יכול להיות מקושר גם עם אובדן, קושי ופחד.
הבית הפנימי שיש בכל אחד מאתנו נוצר מהפנמת חוויות ראשוניות, חושיות ורגשיות. חיינו הם מסע שמובל ע”י האתגר האם להמשיך לדבוק באותו הבית שספגנו או לשנותו. זהו המרחב שמאפשר לעצמי להתהוות. בשפה העברית המילה בית היא דומיננטית במיוחד ואנו הופכים ברמה התרבותית כל מרחב אפשרי לסוג של בית תוך טישטוש הגבולות בין הלאומי, הציבורי והאישי.
ציור של בית הוא דרך ביטוי לאורך ציר הזמן הפרטי: מלידה דרך הילדות, הנעורים, הבגרות והזקנה. כיצד בתחנות הזמן אנו תופסים את הקשר בין המקום הפיזי והמטפורי? חווית הציור רלוונטית בכל גיל ומוציאה מאיתנו רגשות ומחשבות. הסכמה שייציירו ילדי הגן תלמד אותנו על תחושות, קשיים ומורכבויות בגיל הצעיר והיא תתפתח עד לבגרות באופן מעגלי.
דווקא עכשיו, דווקא כאן על הרקע התקופה המורכבת בחרנו לחזור הביתה ולהציג תערוכה מתפתחת עם יוצרות ויוצרים במעגלי ההשפעה של המת”י.