תקופת הקורונה הביאה איתה מציאות חדשה ומאתגרת שכפתה על תלמידי בתי הספר בידוד חברתי, לימודי ורגשי. הסתתרנו בבית מחשש מהנגיף וכשיצאנו למרחב הציבורי כיסינו את עצמנו במסכות. במסגרת שיעורי הצילום עלה הצורך לעבד את חוויות התקופה ולאפשר לתלמידים “לדבר גלויות״ קודם כל עם עצמם, בצילום ובמילים.

התערוכה שהתגבשה בעקבות התהליך בשיעורי צילום עם תלמידי כיתות ל”ל/חנ”מ בחטיבות הביניים, נותנת הצצה לדיאלוג הפנימי בין הגלוי לנסתר בעולמם של התלמידים שלאורך תקופה ארוכה לא יכלו להיפגש לשתף ולהביע את מה שעובר עליהם בחיי היום יום.

גלויה במהותה היא פיסת נייר שלרוב מגיעה עם תמונה בצד השני, מיועדת לכתיבת מסר קצר לאדם אחר ונשלחת באמצעות הדואר, עם בול, ללא צורך במעטפה ומכאן שמה.

במסגרת השיעורים התלמידים הכירו לראשונה את הגלויה, שבה מעבירים מסר כתוב בדרך מאד שונה מהדרך בה אנו מעבירים מסרים דיגיטליים בתימצות מילולי ואימוג’ים.

השילוב בין צילום לכתיבה איפשר לתלמידים לגלות את עצמם ואת הסביבה הגלויה והנסתרת בבית הספר, לתת לכך ביטוי בתמונה שצילמו ובשיקוף עצמי שעברו במהלך שיעורי הצילום.התמונות סייעו להם לעבד את מה שחוו במהלך התקופה, להעביר את החוויות מהרובד הלא מודע למודעות, ו”לדבר” את הנסתר בעולמם דרך הגלויה.

מדריכת פוטותרפיה: ליזה סבן, מדריכה בית ספרית: לימור מלבר, עיצוב והפקה: אפרת סופר